אני לא יודעת אם החיים עד כה לימדו אותי להתמודד עם שאלה שכזו. כנראה שגם כל ניסיוני כסוג של מתנסחת בענייני קולינריה לא העניק לי את אוצר המילים הנדרש כדי לענות על זה. התרגלתי לחיות בחברת אנשים שמספיק להגיד להם "לביבות בטטה" או "גדי טאוב" - והם כבר יבינו את כל המשמעויות והרבדים. לכאורה, הגדרה כמו "מוסד תל אביבי" היתה פותרת את הבעיה; אבל איך מסבירים למישהו שאינו מהתפוח הקטן שלנו מה ההבדל בין מוסד תל אביבי, כמו אורנה ואלה, למוסד באר שבעי, כמו הפורום או ה-14 קומות? ובכלל, מה זה מוסד תל אביבי? מה צריך לעשות כדי להיחשב לכזה?  

אני מכירה כמעט כל פינה בעיר, מתעניינת בכל מקום חדש שנפתח, יודעת איפה משפצים ומאיפה הכי כדאי לנסוע ובאיזו שעה. אבל למרות כל הידע שצברתי, משהו בכל זאת גרם לי לגמגם ולמלמל בחוסר בהירות בתשובה לשאלתו הפשוטה של בן דודי. לא הצלחתי להסביר את חשיבותם של מוסדות כמו "אורנה ואלה" לעיר הזאת, להווייתה ולאופיה. שכחתי להכיר בחשיבותם של הדברים שהופכים את תל אביב למה שהיא. כנראה שכמו בכל מערכת יחסים ארוכה, גם את תל אביב התחלתי לקחת כמובנת מאליה.  

לפני עשר שנים, כשעוד הייתי ירוקה בעיר הלבנה, נדמה לי שהבנתי שקורה מסביבי משהו שהוא גדול מסך כל חלקיו. משהו שכל כך רציתי להיות שייכת אליו. כל יום בתל אביב טמן בחובו הרפתקה לא נודעת אחרת. לעולם לא ידעתי איך יסתיים הלילה ובאיזו שעה בבוקרו של היום. אם היו שואלים אותי אז מה זה "אורנה ואלה", הייתי בוודאי מצליחה לפצוח בנאום שלם על המקום ועל חשיבותו בתרבות המודרנית. היום, ככל הנראה, כבר כל כך התרגלתי לעיר ולמוסדותיה, עד ששכחתי למה התאהבתי בה מלכתחילה, ולמה אני תורמת שלושה רבעים ממשכורתי למען דירת מטר על מטר בלב העיר.

ולכן, זו ההחלטה שלי לשנה שאך התחילה: להתאהב שוב בעיר, לראות מחדש את מה שמיוחד בה, לנגוס מכל מה שיש לה להציע וכמובן – לרוץ לספר לחבר'ה הווירטואליים. מעתה אני מניחה לציניות בצד כדי לכתוב יומן מסע תל אביבי על כל המוסדות, הפינות הנסתרות והזוויות שנגלות רק שמסתכלים לעומק. אלה יעזרו לי בוודאי להיזכר שאני גרה בעיר מדהימה באמת. או לפחות להצליח שוב לשכנע את עצמי שהיא כזאת.

ציטוט אחד בשבוע: