דף הבית
חדשות
אירועי שנת המאה
תהליכים ופרויקטים בשנת המאה
התל - אביבים
ביקור בעיר
 
SEE T | תיגל נשיא 
 
 
בחייו של כל פרילנסר מגיע הרגע הזה בחיים בו המדינה קוראת לו להתייצב. במשך כל השנה דואגים מעסיקיו להחסיר ממנו תנאים בסיסיים כמו ימי מחלה או פנסיה, משלמים לו שוטף פלוס 90 פלוס "תבוא מחר", ואף מאלצים אותו לשחק ברואה חשבון ולדאוג לעצמו לתיאום מס.
 
אנחנו, האנשים המרוכזים בעצמנו, לא ידועים לרוב בזכות האופטימיות שלנו. מאידך, יש מצבים שבהם פשוט אין לנו ברירה אלא לראות את חצי הכוס המלאה. החורף האחרון, למשל, אמנם הפך את הכנרת לשלולית ביוב, אך אני נוטה להאמין כי הוא עוד מקרה בו אלוהים שמע את תחינותיי. וכך גם במקרה של "המשבר הכלכלי".
 
אם איאלץ לתמצת את הסיבות שבגללן עברתי לתל אביב למשפט אחד, זה יהיה משהו כמו: עברתי לתל אביב כדי להיות מקובלת. הי, אל תגלגלו עיניים בזלזול. זה אמנם לא מאוד קולי להודות בכך, אבל זה לא כאילו שאתם עברתם לעיר מסיבות אחרות.
 
זה יהיה קל מדי. יש כל כך סיבות להשמיץ אותו בפומבי, וכבר מזמן שאי אפשר לכנות אף אחת מהן מקורית. זה יהיה חסר מאמץ, הרי זה בדיוק מה שמצפים מתל אביבית ציניקנית שכמותי, ששונאת אתרי תיירות של טיילים מהפרברים, נמנעת מרשתות אופנה חסרות אמירה ייחודית (מלבד ל-M&H כמובן) ומתעבת רשתות מזון המאלצות את כולנו להסתפק בבינוניות. וזה כל כך מתבקש, עד שאני נלחמת עם אצבעות ידי שלא יקלידו באופן אוטומטי את כל מה שהן רוצות ויודעות להקליד.  
 
"אני עוסק בכל מיני. קצת נדל"ן, קצת יבוא, קצת יזמות, קצת כל מיני", הוא שיתף בשביעות רצון מחליאה. ולמרות שהגבתי לעומתו ב"אההממ...מעניין", הרגשתי שבמשפט הזה קיבלתי את הקיו שלי לעזוב. כבר חודשיים שהליידי מנסה לגרור אותי לבר העונה לשם 8. פשוט, קצר ולעניין.
 
הכל התחיל בערב ראש השנה. בין הקובה של דודה רינה לתבית של דודה תקווה חוויתי הארה. בניגוד למה שסיפרו לי עד כה על תובנות שמימיות, זו שלי לא הגיעה אחרי מדיטציה עמוקה, אפילו לא בעקבות השכטה שלקחתי בטיפשותי מה"טיים" של דוד קובי. ההארה שפקחה את עיניי הגיעה באופן בלתי צפוי דווקא משאלה תמימה לכאורה של בן דוד באר שבעי, שביקש לדעת, ללא שום ציניות או בושה, "מה זה אורנה ואלה?".
 

 אודות הכותב

כותבת ב"עכבר העיר", מדוושת לאורך שדרות רוטשילד, מבלה בלילות עם הכלב בגן מאיר, שורצת בבתי קפה ונכנסת מדי יום ל AM:PM בשביל תפוח אחד וסגריות. או בקיצור: תיגל, כתבת, תל אביב

 בלוגים נוספים