צמד המילים שהצליח להסעיר את העולם כולו היה אמור לערער גם את חיי (שעדיין תלויים להם על משכורת של פרילנסרית), אבל הוא גרם דווקא למשב רוח מרענן. חשבון פשוט - אפילו לתלמידת שלוש יחידות כמוני - הצליח לפתור את הבעיה מספר אחת שלי ושל חברי הטוב ביותר: מחירי הדירות. עכשיו, לפחות, הם אמורים לרדת.  

כבר עשור שאני מעדיפה להוציא את כל משכורתי הדלה על מגורים בקופסת נעליים, הכל כדי רק לא – כמילותיו של צדי צרפתי - לגור על יד. אני כבר לא מבלה במועדונים (המילה הזו עדיין שמישה בכלל?) ולרוב אין לי צורך לקפוץ ל-AM/PM אחרי חצות, אבל רק הידיעה שכל אלו מונחים לצדי ומחכים בסבלנות ליום בו אעשה בהם שימוש מרגיעה את רוחי ההפכפכה. או שאולי זו סתם הידיעה שאני חלק ממשהו גדול מסך חלקיו. אני חלק מהעיר שבה הדברים קורים. גם אם לא הבנתי עד היום אילו דברים קורים בה בדיוק ובאיזה חלק של העיר.

לצערי הכה רב בשנה האחרונה הפכו בעלי הדירות להיות האנשים השנואים עליי, אפילו יותר מבשבקין. הניצול הציני שלהם והריסת כל חלקה טובה בעיר למטרת "יחידות דיור", גרמו לי לפקפק ביכולת ההקרבה שלי. פתאום גבעתיים הפכה להיות "רק עשר דקות מתל אביב".
בשישי האחרון כמעט ונשבר הקש על גבי העקום, כשביקרתי בבניין דירות באזור יהודה הלוי. מאחורי המושג בניין דירות אכן מסתתר לו בניין. דירה, לעומת זאת, זו כבר מילה בעלת אלפי פרשניות. הכניסה אכן היתה כל מה שדמיינתי - אינטרקום, ספה לרווחת אלוהים יודע מי ומעלית - אך ה"דירה" היתה רחוקה מדירה כמו שרחוב שינקין הגבעתיימי רחוק משינקין התל אביבי. וממש כפי שניתן לחלוק על המושג דירה ניתן גם לחלוק, מסתבר, גם על המושג שני חדרים. כוך שיכול להכיל רק מיטה זוגית, למשל, נחשב בעיני בעל הבית לחדר. עבורי זה כוך שיכול להכיל רק מיטה זוגית. מטבח אצל אותו בעל הבית הוא מושג לא פחות הפכפך, שכן לפי ראות עיניו המטבחים של היום מכילים רק כיור וקצת חומר דמוי שיש. על כל זאת הוא דרש 3,500 שקלים חדשים. "זו ממש מציאה" הבטיחה לי הדיירת הנוכחית, זו שאחרי כמה דקות תספר שהיא מחפשת דירה גדולה יותר, "כנראה בגבעתיים"

באמת שהבטיחו לי, או שאולי זו שוב התקשורת המסלפת, שתהיה ירידת מחירים. אני אמנם לא יודעת בדיוק מה זה אינפלציה, אבל יכולתי להישבע שזה אומר משהו על פחות ועל כסף.