אחרי שנים סיפרה לי אמא שאבא ושני האחים ברחו ביום כיפור, בסירה, לפורט סעיד. לפני שעלה על הסירה אבא אמר: "יא רב אלוהים: תן לי רק לראות את האחים שלי – ולמות".

בשנת 1910, כשהייתי בן שנה, הפלגתי עם אמי ושאר אחיי למצרים, במטרה להצטרף לאבא ולאחים הגדולים. בשעה שתיים בלילה הגענו לעיר קטנה בשם טנטה. הכל היה חשוך וסגור. אמא שלי, שלא ידעה לדבר ערבית בניב המצרי, מצאה עגלון וביקשה ממנו בערבית-לבנונית: "קח אותי לאחים של בעלי".

העגלון לא כל כך הבין מה היא רוצה, אבל זיהה שאנחנו יהודים. הוא לקח אותנו ליהודיה היחידה שהכיר - אשה עשירה מאוד. כשהגענו לביתה קרא לה השוער למטה. היא הקשיבה לאמי, ופקדה על העגלון: "ארבאנג'י – קח אותם לבית של חכם דאוד".

חכם דאוד היה הדוד שלי. כשהגענו לביתו ונפגשנו אתו ועם שני אחי הגדולים, התברר לנו שאבא מת מיד לאחר שפגש את אחיו. בגלל זה עד היום אני אומר: אל תגיד מילה רעה על עצמך. אף אחד לא יודע מתי השמיים ייפתחו.

שלושת אחיי אבי במצרים - חכם דאוד, חכם אליהו וחכם ניסים - היו מורים. נשארנו לגור אצל חכם דאוד, ולמדתי אצלו בחדר. בגיל עשר כבר ידעתי לדבר עברית וכשהייתי בן 12 חגגתי בר מצווה – שנה לפני הזמן בגלל שהייתי יתום.
רציתי להיות שחקן, אבל חכם דאוד לא הסכים ואיים שיזרוק אותי מהבית.

במצרים, אחי הגדול -�שעבד בבית מרקחת גדול בעיר - היה כמו אב לכולנו. בגיל 13 התחלתי לעבוד גם אני, אצל סוחר עשיר, במשכורת טובה מאוד: עשר אגורות לחודש. עם המשכורת הראשונה קניתי מתנה לאמא: שמיכה.

לתגובות, הארות והערות: meaplusta@gmail.com