ברצוני לחלוק עמכם את השקפתי בעניין ההתארגנות של רבים מתושבי שפירא נגדנו, הפליטים המתגוררים בשכונה. לפני מספר חודשים נערך כנס מחאה שבו קראו תושבים ותיקים להפחתת מספר הזרים בשכונה, והחתימו רבים על עצומה בעניין שנשלחה גם לראש העיר.

הרושם שלי הוא שתושבי שפירא קצת בהלם מריבוי הזרים, במיוחד כשהם שומעים שחלקם מגיעים ממדינות אויב. לכן חשוב שנבהיר להם: אנחנו נמלטנו מטבח עם, כמו זה המתרחש בדרפור. התעלמות מטבח עם או הכחשתו ראויים לכל גינוי. במקומות כמו קונגו בנינו גויסו בכפייה לצבא כבר בגיל תשע, ומעשי האונס ההמוניים אינם מבחינים בין ילדים בני חצי שנה לקשישות בנות 80. אנשים בישראל ובמערב, התומכים בדיקטטורות הללו ומוכרים נשק למיליציות, הם אלו שגרמו לבריחתנו לארצותיהם. תאמינו או לא: 80% מאתנו איכרים אנאלפביתים שלעולם לא יוכלו להראות לכם היכן ישראל ממוקמת על המפה.

היכן נמצאת שכונת שפירא?

השכונה נמצאת מדרום לדרך שלמה (סלמה) ותחומה על-ידי דרך חיל השריון ונתיבי איילון ממזרח, דרך קיבוץ גלויות מדרום ושדרות הר ציון ממערב. אוכלוסייתה מונה כמעט 4,000 נפש, רובם עולים חדשים המגיעים בעיקר ממזרח אירופה. תאמינו או לא, השפה העיקרית המדוברת בשפירא היא רוסית ולא עברית, ושמות המוצרים בסופרמרקטים מצוינים גם הם ברוסית.

מדוע רודפים אותנו?

אילו היו מבקשים מאתנו להסביר את התופעה מבלי להתבונן במצב בשטח, כולנו היינו בוודאי מצביעים על הגזענות בתור התשובה המתבקשת: ככלות הכל, צבעי העור של התושבים שונים. ואולם כפי שכתבתי, השפה המדוברת בשכונה היא רוסית. האנשים הללו היו גם הם פעם זרים – יהודים במדינות ברה"מ לשעבר, כך שאיני קונה את הטענה שמדובר בשנאת זרים ותו לא.

בנוגע לטענה שעוינות מתעוררת כאשר המקומיים רואים את מקומות העבודה שלהם נלקחים על-ידי זרים – גם זה לא המקרה, שכן הפליטים עובדים בתחומים מהם ישראלים מדירים רגליהם כמעט לחלוטין: ניקיון, סבלות, בניין, חקלאות. תחומים שעבורם קשה למצוא מעסיקים המשלמים שכר מינימום. ישראלים בדרך כלל לא מסכימים (ובצדק!) להרוויח שכר נמוך משכר המינימום.

אז בכל זאת - מה הבעיה?

התשובה לשאלה זו ארוכה וסבוכה. קודם כל, יש כאן עניין של קצר בתקשורת. מצד אחד, ישנם העולים החדשים שהגיעו מאירופה בגיל מבוגר ומתקשים ללמוד עברית; ומהצד האחר, אנחנו, הזרים.

אנחנו עצלנים. חלקנו נמצאים בישראל שנתיים, שלוש, חמש, עשר ואפילו עשרים שנה, ועדיין 95% מאתנו – אם לא יותר - לא מסוגלים לכתוב אפילו את שמותיהם בעברית. אז שכשאומרים לנו “דוברה-אוטרה!" (בוקר טוב ברוסית), אנו עונים: “What???". לכך יש רק תוצאה אחת: תסכול וחיכוך.

בנוסף, אני חושב שעולים חדשים, הנתמכים על ידי מערכת הרווחה, בטוחים שגם הפליטים שחיים ביניהם נתמכים על ידי אותה המערכת, שבכל שנה מקצצת את התקציבים שלה עוד ועוד. אפשר להניח שאותו עולה חדש שרואה כל יום פליטים בסופרמרקט, בטוח שהפליטים האלו אוכלים את הכסף שהמדינה התכוונה לתת לו.  

אני סבור שהפתרון לבעיה הוא בחינוך והסברה: לחנך את תושבי ישראל בכלל ותושבי שפירא בפרט לסובלנות כלפי זרים ופליטים. להסביר להם על הזוועות שגרמו לפליטים להימלט לישראל. להסביר להם שלמרות שישראל חתמה על אמנות המחייבות אותה לעשות זאת, היא אינה נותנת אפילו שקל לפליטים, גם לא לחולים ולנכים שבהם.

אם אתם סבורים שאני צודק, עזרו לנו לשנות את המצב. למדו מה הביא אותנו לכאן וספרו על כך למכריכם.

אם אתם סבורים שאני טועה, אנא עזרו לי למצוא את התשובה הנכונה. אני פתוח ומוכן ללמוד מכם.

למידע נוסף על פליטים בישראל, לשאלות ולהתנדבות, בקרו באתר האינטרנט של "מוקד סיוע לעובדים זרים" החבר ב"פורום לזכויות פליטים":�www.hotline.org.il