עם זאת, מתמונות האלבומים המשפחתיים שנחשפו באמצעות המפעל התיעודי "העיר הנגלית לעין", עולה שסממני לבוש מזרחיים לא היו בלבדיים לעולי תימן ויתר ארצות המרחב המזרח-תיכוני. גם העולים ממזרח-אירופה נהגו להתהדר בתרבושים, כאפיות ועבאיות.
התרבוש המככב בתצלום (למטה מימין) של סבה וסבתה של חנה בושרי ממצרים מרגיש מבוית לחלוטין גם על קדקודו של יחזקאל סוכבולסקי (שעלה מביאליסטוק) שמדגמן חליפת משבצות פפיטה זעירת-צווארון כשלצידו רחל (לימים דנין) בשמלת מקסי ויקטוריאנית (למטה משמאל).
תרבושים סטייל כובע ה"פז" התורכי, שהונצחו בציוריהם של נחום גוטמן, ראובן רובין, ופנחס ליטבינובסקי נחבשו כאן חופשי-חופשי עשורים רבים לפני שז'אן פול גוטייה הצעידם על מסלולי התצוגות בפאריז. גם הכאפייה עיטרה ראשיהן של נשים יהודיות בתחריטי האמן אפרים משה ליליאן כבר בשנות העשרה של המאה ה-20, זמן רב לפני שאומצה על-ידי הפלמ"חניקים.
אימוץ סממני לבוש מזרח-תיכוניים ביטא את שאיפתם של ראשוני העיר להתערות בארץ ולגשר בין העבר המקראי להווה. על-פי יגאל צלמונה, אוצר התערוכה "קדימה" במוזיאון ישראל, שחקר את השפעת המזרח על האמנותבארץ, "המזרח היווה מרכיב מהותי בהגדרת הזהות הישראלית-הילידית". גם הסוציולוג עוז אלמוג, שמתייחס בספריו לנושא, מציין שבעיני חלוצי ההתיישבות הארץ-ישראלית והצברים סימלה הכאפייה את שורשיהםהמקראיים העתיקים ואת חיבורם הכנעני לאדמת הארץ.
רוחמה, בתמונת המתנה מאלבומה של ליאורה דוידוב-קנדר, לא הייתה יכולה להסכים עימו יותר. המבט החולמני הנשקף מתצלומה (ראו מימין) מחזיר אותנו לימי אברהם ושרה לא פחות מהכאפייה המהודקת בעקאל לראשה. אופציה נוספת לחבישת כאפיה שהתחבבה על דור המייסדים של תל-אביב היתה כריכתה על הראש לטורבן. כן, כן, הטורבן המזוהה כיום בעיקר עם הגברים ההודיים היה אחד מכיסויי הראש האופייניים ביותר למזרח-התיכון.
ב"בצלאל", שם הובילו בוריס שץ וזאב רבן את מגמת ה"נחדש ימינו כקדם", הולבשו גם הדוגמניות בקורס הרישום בשמלות בדואיות רקומות. ההתחברות למקורות התרחשה גם בסטודיאות לצילום של ראשוני צלמיה של תל-אביב. ליאת אשורי וחברותיה אולי חושבות שהן המציאו את הסטיילינג, אבל כבר בתחילת המאה נהגו צלמים כאברהם סוסקין ויעקב חוטימסקי להחזיק בסטודיו קפטאנים בדואיים רקומים, כאפיות, עקאלים, כדי חרס, ושאר אביזרים ולעשות למצולמיהם סטיילינג מקראי ו/או מדברי אקזוטי מתוקתק לעילא ולעילא.
אחת העדויות לכך נשקפת מתצלומי משפחת רוטקופף בהם נראה יצחק שטטמואר בחברת שני חבריו, כולם בלבוש מזרחי טיפוסי (ראו בצילום התחתון): תרבוש, כאפיה וגאלביה - יושבים ומעשנים נרגילה. נראים כאילו יצאו הרגע מתוך דפי "אלף לילה ולילה", לא כן!?
