מאי ווסט, פצצת הסקס ההוליוודית הטיסה תעתיק של גופה העירום בתנוחת הפסל ונוס דה מילו לפריז, כדי שהאופנאית האוונגארדית אלזה סקיאפרלי תוכל לעצב את מחלצותיה במינימום מדידות. סקיאפרלי, מהאופנאיות הבולטות של העשור, שיתפה פעולה עם אמנים סוריאליסטיים כסלוואדור דאלי, השיקה תיק דמוי טלפון, כובעים בצורת בשר כבש, נעל, ואפילו מוח. וכמובן: את הצבע הוורוד-המהמם שהפך לאחד מסימני ההיכר שלה.

מעצבי תלבושות הסרטים, שהנפיקו גם אופנה משלהם, היו לנותני טון מטלטלים. שמלת הסאטן הלבנה השקופה בעיצוב אדריאן ההוליוודי שלבשה ג'ין הארלו בסרט "Dinner at eight" הפכה לכלי המשחית האולטימטיבי. מרלן דיטריך שיחקה אותה בהפוך על הפוך והוכיחה שגם מקטורנים גבריים גדולים אפשר ללבוש בפתיינות מהפנטת.

על חופי תל אביב, כך עולה מתצלומי "העיר הנגלית לעין", עדיין ניתן היה לראות שיירות גמלים מובלות על-ידי נוודים במכנסי שרוואל. אבל זה בהחלט לא מנע מתושבי העיר מלהתעדכן בחידושי האופנה. הללו כיכבו בעיתונים ובכללם בעיתון "כלנוע" של נחום איתין, בנם של אהרון ורבקה איתין שנמנו עם 66 משפחות מייסדי העיר, ודודה של אורה ספיר, לימים כתבת האופנה של "לאישה".

כעולה מספרו של ניסן שור "לרקוד עם דמעות בעיניים" (הוצאת רסלינג), בבתי הקפה של רחובות אלנבי ובן-יהודה נערכו מדי שבוע נשפיות. הללו סיפקו לתל אביביים סיבה ראויה להתלבש במיטב מחלצותיהם כשהם מפזזים לצלילי תזמורות ג'אז כאילו אין מחר. לאופטימיות תרמו גם חבורת "חברה טראסק", ששרו וחוללו ברחובות. אפילו מטוסים פרטיים כבר היו כאן לאנשים. למי בדיוק? גם אני הייתי רוצה לדעת. למרבה הצער, רק לאחר שנרדמה לתרדמת עולמים גיליתי את התצלום בו אימי ניצבת ליד אחד המטוסים הללו בחברת כמה מידידיה, ובהם בעליו.

עם זאת, תחילת העשור עמדה עדיין בסימן התרסקות בורסת ניו-יורק של 1929. בדי היוקרה נזנחו לטובת הכותנה ששימשה גם את מעצבי בגדי הערב. ובאי מסיבות הקוקטייל ראו גם בסוודרים בגד חגיגי. אז איך זה שדווקא שאל הפרווה הפך ללהיט רותח?�מסתבר שדווקא בימים של אי יציבות כלכלית הופכים סמלי-מעמד לנחשקים במיוחד.

עוד נחשקו - סרטי צוואר דרמאטיים, צווארוני "ז'אבו" מסולסלים, רכיסות אלכסניות, נעלי שרוכים שטוחות בסגנון אוקספורד, כובעים גדולים וכומתות ברט שנחבשו באלכסון פיקנטי. את ההדפסים אפיינו משבצות, פסים, ופרחים. והיו גם פרפרים (בשאנל) וכרובים (אצל סקיאפרלי). הגבות היו דקיקות ומעוגלות, וצבע הנשיקות - אדום לוהט.

הסקסאפיל היה לחלוטין באופנה, הרומנטיקה לגמרי באוויר. ביחד עם זו של יתר העולם גם נשימת העיר הלבנה נעתקה כאשר מלך אנגליה, אדוארד השמיני, ויתר על כס המלכות למען האהבה. האהבה ענתה לשם וואליס סימפסון, אשת חברה אמריקנית, גרושה פעמיים שהפכה בעקבות נישואיה לדוכסית וינדזור.