במקביל, היבטיה השונים של האופנה הושפעו גם מהאקלים התל אביבי ומהרצון להתערות בארץ ולגשר בין העבר המקראי להווה, על ידי אימוץ סממני לבוש מזרח תיכוניים. כך - ציונות, חלוציות, קשיים, מלחמות, צנע וקליטת עלייה מאסיבית - תרמו כל אחד בדרכו לעיצוב הסטייל התל אביבי לדורותיו.
חלק מהתמורות הללו נחשפו במסגרת התחקיר שערכתי עבור ספר האלבום "שכרון עיצובים – אמנות האופנה בישראל", שמתעתד לראות אור במהלך שנת 2009, שנת המאה לתל אביב. חלק אחר - לקראת התערוכה "הבזקי זוהר -
צילום אופנה בראי המאה", שאצרתי למוזיאון הישראלי לצילום בגן התעשייה
תל-חי.
להתעמקותי בנושא תרמו גם השנים הארוכות בהן סיקרתי את עיצוב האופנה הישראלי ב"ידיעות אחרונות". ולא הייתי מקלה ראש גם בשנות נעוריי, בהן דגמתי כחברת תנועת נוער את האנטגוניזם האידיאולוגי כלפי אופנה, הידור וסגנון אישי מצד אחד; ואת טעמיה המשכרים של האופנה המקורית והייחודית של "משכית" כדוגמנית צילום מהצד האחר.
אבל לאלבום השורשים המשפחתי שלי, ודרכו לאופנה של ראשית תל אביב, התחברתי בעיקר בזכות פרויקט "העיר הנגלית לעין" של מנהלת המאה. הדפדוף בו וב"אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו" של דויד תדהר, העלו את דמותו של סבי (מצד אבא) אשר פולישוק, שהיה ידיד ושותף של מאיר דיזנגוף בחברה "מ. דיזנגוף".
בתמונה מ-1913 (ראו בצילום העליון משמאל) הוא עוטה חליפת פסים מפשתן, כשעניבתו כרוכה סביב צווארון חולצת טוקסידו (שבימינו נלבשת באירועים רשמיים בלבד).
כמי שנמנה על מייסדי שכונת נחלת בנימין והיה חבר בוועד השכונה ומיוזמי
איחודה עם שכונת תל אביב, חתום אשר פולישוק, לצד מאיר דיזנגוף, על מסמכי האיחוד ביניהן.
באותם ימים של ראשית תל אביב הכילה שכונת תל אביב את 66 משפחות המייסדים. הצטרפות 40 משפחות שכונת נחלת בנימין אליה, הגדילה את מניין המשפחות ל~106.
אשר פולישוק, שהיה פעיל בהפצת העברית באודסה ועלה לארץ ב-1905, נמנה גם עם מייסדי בנק "קופת עם" ועם מעבדי תקנותיו. כאשר נולד יצחק (אבי), בנם הבכור של אשר ומרים פולישוק, היה דיזנגוף הסנדק שלו.
כשבתם שולמית ביקשה להירשם לגמנסיה הרצליה, כתב חיים נחמן ביאליק בעניינה מכתב חם ואוהד למנהל הגימנסיה ד"ר חיים בוגרשוב, שממנו עולה שהמשורר הלאומי נמנה גם הוא עם ידידי המשפחה.
מאלבום השורשים ניבטת גם דמותה של סבתי מצד אימא, רוזה שנקר לבית אברמוביץ', בכובע אופנתי מורכב שחבשה ברוסיה טרם עליית משפחת סבי, נתן שנקר, ב-1925 (ראו בצילום משמאל).