את סיפורו של השבט כתב למענכם לוי דוידוב, מרכז השבט בשנים 1994-1998, המשמש כיום רכז חוגים במרכז קהילתי שפירא:
כמו רבים מבני השכונה גדלתי כחניך בשבט העדה מכיתה ד' ועד סוף השמינית, עם גיוסי לצה"ל. שבט העדה נסגר לפעילות בשנת 1992, בעקבות קשיים עירוניים ומקומיים, והמבנה נותר נטוש. בנובמבר 1994, לאחר שחרורי מהצבא יחד עם עוד שני בוגרי השבט – יפעת טהרני וכפיר שמעוני - החלטנו שאנו מנסים להקים את השבט מחדש ולהחזיר עטרה ליושנה.
פנינו לעיריית תל אביב-יפו – המחלקה לצופים ולהנהגת צופי תל אביב - וביקשנו לנסות להקים את השבט מחדש. בעירייה ובהנהגה לא האמינו שיש לנו סיכוי, אך אנו, חדורי מוטיבציה, התעקשנו שייתנו לנו צ'אנס. וכך היה: עובד, מרכז ההנהגה,
נתן לנו את מפתחות השבט, כ-500 שקל וקצת חומרי ניקוי כדי שנוכיח את כוונותינו.
יצאנו לדרך. פנינו לחניכי ולבוגרי השבט מהעבר וההתגייסות הייתה מוחלטת.
חבר'ה בכיתה ח'-י"ב ובוגרים שכבר שירתו בצבא הגיעו בכל הזדמנות כדי לעזור
לשפץ, לנקות, לסייד, לסדר ולגייס חניכים. בקיצור: אטרף מוחלט.
בתוך חודש הצלחנו להעמיד מבנה משופץ, נקי וראוי לפעילות בני נוער. בד בבד בנינו חדר הדרכה מדהים ומושקע, עם פעילויות ומערכי הדרכה לכל הגילאים. ב-1/1/95 הזמנו את ראשי ההנהגה ומנהל המחלקה בעירייה, אבי קמינסקי, לביקור ראשון בשבט המחודש. מיותר לציין את ההלם שהם קיבלו ממראה המקום, הרצינות ומספר החניכים שעמדו לפניהם בחאקי ועניבה.
קיבלנו את ברכת הדרך והתחלנו לעבוד במלוא המרץ. חניכים מהחמישית ומהשישית החלו לעבור קורס הדרכה לקראת שנת הלימודים הבאה, ובמקביל הוגדרו בעלי תפקידים בשלל נושאים. כבר בפסח באותה השנה יצאנו לטיול גיבוש של שלושה ימים לרמת הגולן. השבט, שפעל במתכונת זו עד שנת 1999, כלל כ-150 חניכים בכל שנת פעילות, השתתף בכל מפעלי התנועה וההנהגה, לקח חלק בפעילות ובאירועים קהילתיים ואפילו הצמיח חמישה שמיניסטים שעשו שנת שירות במסגרת גרעין "אתגר" בשכונה. בשנת 2000 נסגר שבט העדה במתכונתו הדתית ונפתח כשבט חילוני - שבט איתן, הפועל עד היום.
בשבילי, שבט העדה היה ויהיה לעולם מקום בו בתור ילד ונער ביליתי את שעות הפנאי, קיבלתי את ערכי ארץ ישראל היפה, ערכי הדת והתרומה לחברה. מקום איכותי לבני הנוער בשכונת שפירא.
היה לי הכבוד והזכות להיות חניך, מדריך ומרכז בשבט העדה.
