דף הבית
חדשות
אירועי שנת המאה
תהליכים ופרויקטים בשנת המאה
התל - אביבים
ביקור בעיר
 
מדורת השבט 
 
 
סיפורו של שבט העדה - שבט הצופים הדתי הראשון שהוקם מחדש בשכונת שפירא
 
 
 
שבט העדה הוקם בל"ג בעומר בשנת 1930, והיה לשבט הצופים הדתי הראשון בארץ. השבט החל את פעילותו בבית הספר תחכמוני ברחוב לילנבלום, ולאחר מכן פעל במבנה בחצר בית הספר שורשים בשכונת שפירא. בשנת 1984 עבר השבט לפעול במתחם מועדון הנוער שמשון ברחוב מורה נבוכים (מול בית הספר שורשים).שבט העדה שימש כתנועת הנוער היחידה בשכונת שפירא, ורוב בני הנוער מהשכונה והסביבה לקחו חלק בפעילות המגוונת.

יום הצופה בפארק הירקון, ל"ג בעומר 1972. אלבום יעל אשר-יוסיפוף, "העיר הנגלית לעין", מרכז קהילתי  שפירא

את סיפורו של השבט כתב למענכם לוי דוידוב, מרכז השבט בשנים 1994-1998, המשמש כיום רכז חוגים במרכז קהילתי שפירא:

כמו רבים מבני השכונה גדלתי כחניך בשבט העדה מכיתה ד' ועד סוף השמינית, עם גיוסי לצה"ל. שבט העדה נסגר לפעילות בשנת 1992, בעקבות קשיים עירוניים ומקומיים, והמבנה נותר נטוש. בנובמבר 1994, לאחר שחרורי מהצבא יחד עם עוד שני בוגרי השבט – יפעת טהרני וכפיר שמעוני - החלטנו שאנו מנסים להקים את השבט מחדש ולהחזיר עטרה ליושנה. 

פנינו לעיריית תל אביב-יפו – המחלקה לצופים ולהנהגת צופי תל אביב - וביקשנו לנסות להקים את השבט מחדש. בעירייה ובהנהגה לא האמינו שיש לנו סיכוי, אך אנו, חדורי מוטיבציה, התעקשנו שייתנו לנו צ'אנס. וכך היה: עובד, מרכז ההנהגה,
נתן לנו את מפתחות השבט, כ-500 שקל וקצת חומרי ניקוי כדי שנוכיח את כוונותינו.

יצאנו לדרך. פנינו לחניכי ולבוגרי השבט מהעבר וההתגייסות הייתה מוחלטת.
חבר'ה בכיתה ח'-י"ב ובוגרים שכבר שירתו בצבא הגיעו בכל הזדמנות כדי לעזור
לשפץ, לנקות, לסייד, לסדר ולגייס חניכים. בקיצור: אטרף מוחלט.
יעל אשר ומשה שמחייב, מרכזי שבט "העדה", טקס 50 שנה לשבט, שפירא, 1980. אלבום יעל אשר-יוסיפוף, העיר הנגלית לעין

בתוך חודש הצלחנו להעמיד מבנה משופץ, נקי וראוי לפעילות בני נוער. בד בבד בנינו חדר הדרכה מדהים ומושקע, עם פעילויות ומערכי הדרכה לכל הגילאים. ב-1/1/95 הזמנו את ראשי ההנהגה ומנהל המחלקה בעירייה, אבי קמינסקי, לביקור ראשון בשבט המחודש. מיותר לציין את ההלם שהם קיבלו ממראה המקום, הרצינות ומספר החניכים שעמדו לפניהם בחאקי ועניבה.

קיבלנו את ברכת הדרך והתחלנו לעבוד במלוא המרץ. חניכים מהחמישית ומהשישית החלו לעבור קורס הדרכה לקראת שנת הלימודים הבאה, ובמקביל הוגדרו בעלי תפקידים בשלל נושאים. כבר בפסח באותה השנה יצאנו לטיול גיבוש של שלושה ימים לרמת הגולן. השבט, שפעל במתכונת זו עד שנת 1999, כלל כ-150 חניכים בכל שנת פעילות, השתתף בכל מפעלי התנועה וההנהגה, לקח חלק בפעילות ובאירועים קהילתיים ואפילו הצמיח חמישה שמיניסטים שעשו שנת שירות במסגרת גרעין "אתגר" בשכונה. בשנת 2000 נסגר שבט העדה במתכונתו הדתית ונפתח כשבט חילוני - שבט איתן, הפועל עד היום.

בשבילי, שבט העדה היה ויהיה לעולם מקום בו בתור ילד ונער ביליתי את שעות הפנאי, קיבלתי את ערכי ארץ ישראל היפה, ערכי הדת והתרומה לחברה. מקום איכותי לבני הנוער בשכונת שפירא.

היה לי הכבוד והזכות להיות חניך, מדריך ומרכז בשבט העדה.

המסדר האחרון של המחנה (כנראה בעוספיה) , חניכי שבט "העדה". 1975  אלבום יעל אשר-יוסיפוף, אוסף העיר הנגלית לעין, מרכז קהילתי שפירא

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

תגובה לפוסט:

קראתי את כתבתו של לוי דוידוב וברצוני להוסיף על דבריו.
 
גדלתי בשכונת שפירא וזכיתי להיות מהחניכים שהלכו ברגל ביום חול ובשבת לשבט העדה, שהיה בבית ספר תחכמוני.
את משחקי הצופים השונים היינו עורכים בגן הכובשים.

בשנת 1973 הוחלט להעביר את השבט לחצר בית ספר שרשים"בגלל שרוב החניכים הגיעו מהשכונה.
ואכן קיבלנו צריף בחצר בית הספר שעד מהרה הפך לביתנו השני ובו בילינוימים ולילות. התאמנו בת"סים, בנינו מסנדות ומחבלים מבנים משגעים ושיחקנו במשחקי חברה רבים.ב-1973 השתתפתי בג'מבורי היחידי שהתקיים בארץ ביער חרובית ושם זכינו במקום הראשון, לאחר שבנינו דגם של בית הכנסת החורבה שנשאר ברובע היהודי במלחמת השחרור.

שבט הצופים היה מקום של גיבוש חברתי והחדרת ערכים מאין כמוהו. בזכות הפעילות הכרנו מקומות ואתרים בארץ.
בשנת 1978 נסענו מטעם הצופים ועיריית תל אביב לאנגליה ולצרפת לטיול עם צופים יהודים מלונדון.
מדי ערב שישי היינו נפגשים בשבט, אחרי סעודת השבת, וכל הבוגרים שהיו בצבא או בלימודים היו מגיעים באופן קבוע גם אחרי שכבר לא היו חניכי השבט.

כל שבת נערכה תפילת שחרית במניין של בוגרי וחניכי השבט נוסח התפילה היה שילוב של כל עדות ישראל.
כשבגרתי הייתי מדריכה ורשג"דית והשתדלתי להעביר את רוח הצופים לדור הבא.
ב-1980 שבט העדה חגג יובל להקמתו, ואני שימשתי בתקופה זו כמרכזת השבט. בטקס שנערך השתתפו גם בוגרים רבים ששמרו על קשר עם השבט.

היום בהיותי בוגרת השבט אני בקשר עם רבים מחניכי שבט העדה שהתפזרו בכל הארץ, משמשים בתפקידים שונים ותורמים לחברה הישראלית. הרבה זוגות הכירו בשבט והקימו בתים לתפארת.
במבט לאחור אין לי ספק שלפעילות בשבט העדה היתה השפעה גדולה על עיצוב הערכים וראיית החיים הבוגרים של כולנו וחבל שהשבט נסגר לאחר כל כך הרבה שנים של פעילות ברוכה ואין המשכיות בדור הבא.
 
בברכת הצופים
חזק ואמץ

יעל אשר-יוסיפוף