רוצה יותר? בשביל זה יש את סופי השבוע האנרגטיים, שבשבילם מוותרים על אזוטריות כמו ניקוי הבית, בישול, אימון, בהייה בשכנים בחצר, בהייה בתור בסופר וכתיבה. כן, את פנטזיות הכתיבה בשבת ניצח הרצון לחיות ולהרגיש צעירה ותל אביבית. טוב, נכון שבהתחלה היה נדמה לנו שירושלים אולי טיפה יותר קרובה ונכון שהתפלקו לנו איזה שתי יציאות לשם. אבל זה סתם. זה לא אומר כלום. כולה סטוץ.
התעשתנו במהרה. עטינו על עצמנו את מיטב המחלצות היישר מהבוידעם, בתוספות אקססוריס מרמי לוי ערכנו עבודת הכנה ותחקיר (עמודים מ"עכבר העיר")וארזנו שני תרמילים מפוצצים בציוד לכל מצב ומזג אוויר. קיץ, חורף, סתיו או אביב - תמיד נטפס על האופנוע ונעלה לתל אביב!
כי מה? נעמוד בפקקים? יש כל כך הרבה דברים להספיק, חברים לראות. אוויר להכניס. שבת אופיינית בקיץ: היינו מתחילים בנחיתה בחוף עג'מי. יושבים בערך שעתיים על החוף, קוראים עיתונים בזחיחות דרוכה. כן - אנחנו עדיין מזהים את הפרצופים במדורי הרכילות. ואני, כמו פעם, בתיאומים צפופים לבילויים הבאים.
זוג החברים י' וג' הצטרפו אלינו לחומוס קלבוני, כי הם גרים ביפו ובשבילם זו קפיצה. וואו! והם נראים לי כל כך רגועים ומגניבים. באים עם הג'ינס והעור פורצלן (תל אביבים אמיתיים לא חייבים להצדיק כל הזמן שהם ממש גרים ליד הים). הם פשוט עלו על הטוסטוס הקטן, עשו טובה ויצאו מהבית.
ואנחנו, פרובינציאליים נרגשים, מלאי התפעלות מהם. כמו פעם, אני אומרת לעצמי, בדיוק כמו פעם. מדברים על אמנות, צילום, סרטים חדשים, תלונות על הבוס, שותים עוד קפה. ובינתיים בשקט-בשקט, אני מוציאה את המחברת. תמיד אחזיק בידי מחברת שנועדה להיות מצע לרומן הגדול שלי (אבל בינתיים יש בה רק רשימה של מסעדות מומלצות, סרטים וגלריות חדשים והמון רשימות לסופר של רמי לוי).
רק יצאנו מהחומוסיה ועכשיו קבענו לסרט עם זוג נוסף. קצת מלוכלכים מהים? לא נורא! קטן עלינו! בנוהל הרגיל: נושי מסתיר אותי עם פיסת מגבת מאחורי המטבח, בעודי בהתלבטות קשה. מה יותר נורא? עוברי אורח סקרנים או הסיכוי שייכנס לי חול לתחתונים?
לבסוף, נחושים ומעט מעוכים, אנו משייטים בנחתלאירוע הבא. כולה מה? ים, סרט, עשרה זוגות חברים, מסעדה, עוד קפה, הליכה בשדרה. זה מה שחייבים כדי להירגע.
נראה לי שאני אבריז מחר. חייבת יום חופש.