הסלולרי מהבהב, לפחות אצלו יש זיכרונות שאפשר לקחת. זו גל, מעוניינת לשווק לי מסיבה. היזהרי במה שאת מייחלת לעצמך... אני נזכרת בשיחות הלופ הטלפוני איתה, או עם ההוא שכבר מבין שכלום לא ייצא לו ממני, בשתיים בלילה בבר השכונתי הכי מגניב, שכולן מסתיימותב"אוף, נמאס לי, מתי הוא יבוא כבר?! יעמיס אותי על כפיים ויציל אותי מתפאורת הבטון הזו, מהזוהמה, מהרעש, מהביצה המוכרת". לנשוםמול נוף אחר, טיפוסים אחרים. יותר אותנטיים, שורשיים. אפילו אם זה יהיה, נגיד, בכפר.
והנה, כעבור כמה הזמנות לכמה חתונות, ממחר גם אני עוברת עם אהובי אל הכפר. כלומר לא בדיוק. יותר נכון ליישוב, כלומר מיני עיר. נו, לא יודעת מה ההגדרה בדיוק. רק בטוחה שאין שם פיצוציות, אבל גם לא פרות ושהשם של המקום הוא מודיעין. נכון, זו לא בדיוק הפנטזיה על שביל העפר, אבל זה מספיק רחוק מפה. כלומר, זה לא ברגל. גם לא במונית. וזה גם לא ללילה אחד, אלא לפחות לשנה שלמה. חצי שעה מתל אביב. בלי פקקים. שעה עם. אבל הי, מה אתם יודעים? עומדים לבנות שם תחנת רכבת. רכבת?! כן, הדבר הזה שנסעתי בו לפעמים כשלבשתי מדים, או כשסבא וסבתא החליטו לקחת אותנו לטיול לנהריה. רכבת כמו בספרים של אגאתה כריסטי. תודו שזה קצת הרפתקני. ויש שמועות שהיא עוצרתאפילו בשדה התעופה! וואו! כמו לגור בחו"ל. ולחשוב שכל יום אתפוס לי אחת למשרד בתל אביב. כי כזו תהיה תל אביב בשבילי מהיום: מקום שבו העבודה נמצאת ו... דברים קורים באופן כללי.
טוב, מספיק להתבכיין, יש עוד כמה פריטים סוררים מחוץ לקופסה שצריך לחנוק יפה. מחר, כשיגיעו החברים לעזור בהובלה, הם יתלוננו על הכובד ולי לא יהיה אומץ להגיד להם שהארגז הענק הזה מכיל כמות פליירים -איכותית ובלתי אקולוגית בעליל - של משלוחים שאספתי עם השנים. וחשוב לי לקחת אותם! כי אחרי הכול זה רק מעבר זמני. הם והנעליים ילכו איתי לכל מקום. את הבגדים היפים אני אשאיר לשכנה הנרקומנית בירקון. לה לפחות יש רחוב לצאת אליו מהבית ולא שורת בלוקים כמו לי במודיעין. חוץ מזה, בשביל מה להתלבש כשיש אהבה? ואני הרי מטורפת עלהאהוב החתיך שלי, מרגישה את האהבה האמיתית , הסוחפת, המרגשת. הלא תל אביבית בעליל.
ויש לזה מחיר. בדיוק כמו שלמדתי מהפרסי מהשכונתית, שסבר שמחיר של וינסטון לייט זה דבר שמשתנה בהתאם לשעת הלילה ומצב הצבירה שלך. בשביל אהבה אני מוכנה להתגעגע להליכה על שדרות בן ציון לכיוון הסנטר, כשנעצרים בדיוק על הסנטימטר הזה שבו הים מציץ ואחרי צעד נוסף שוקע, לחייך אל פנים מוכרות על אחד הספסלים ושוב לאחר לפגישה. אבל בכל זאת להישאר לעוד סיגריה.
מותר בכלל לעשן במודיעין?