דף הבית
חדשות
אירועי שנת המאה
תהליכים ופרויקטים בשנת המאה
התל - אביבים
ביקור בעיר
 
התל אביבים > בלוגים שנת המאה > מודיעין שלום | אורלי פרום
מודיעין שלום | אורלי פרום 
 
 
אוקיי. בחישוב פשוט, בתל אביב נהגתי לקום בבוקר רבע שעה לפני העבודה, כולל מקלחת, הליכה ברגל ומונית. ועם טיפל'ה איחור. אז ממודיעין... זה צריך לקחת קצת יותר. נגיד, נוסיף חצי שעה. טוב,עם הפקקים, אולי שעה. לא צריך להיות היסטריים, אנשים גרים פה וגם הם עובדים בעיר אחרת ושמעתי שאפילו הם צריכים להתלבש ולישון.
 

כבר כמעט ארבעה חודשים שאני לא נרדמת בתל אביב. גם לא במודיעין. ויש לזה תופעות.
למשל לפני יומיים, נחושה, הגעתי לבניין, ניסיתי לפתוח את תיבת הדואר בה ציפיתי למצוא רק המחאות במקום חשבונות (כן, "הסוד" הוא ספר מאד פופולרי במודיעין ואני אימצתי) אבל היא, החצופה, לא נענתה למפתח הקטן.

 
ככל שהזמן עובר, תל אביב נהפכת בשבילי למקום עבודה פלוס כמה יציאות גסטרונומיות מיד אחריה, שלאט לאט מצטמצמות למסעדה אחת, הכי קרובה לירידה לאיילון.
 
אני פה כבר חודש. או חודשיים. זמן דמדומים. אזור חיוג אפס שמונה. מודיעין סיטי. שאין בה שום דבר שקשור לסיטי, חוץ ממגוון בדיקות סי-טי של הנשים ההריוניות המציפות את המקום. אבל אני מתאקלמת.
 
כנראה שלא רק לדברים טובים מתרגלים מהר, אלא גם למקומות שמתנהלים ממש לאט.וכך גם אני -חיה מגעגוע לשינקין (מזל שאני עוד מחזיקה שם פסיכולוגית) לניוזלטר של טיים אאוט, מתרגלת לקאנטרי (מכון כושר בלי הומואים ועם ילדים ובריכה) המקומי,ומתקרבת לחברה מהעבודה שהיא לגמרי במקרה מודיעינית אותנטית כולל שלושה ילדים וכלב ואפילו הספקנו פעם אחת לשבת על הפוך במרכז המסחרי.
 
זהו. לילה אחרון שלי בתל אביב. הכל ארוז, אטום בסרט הדבקה עבה, מוחק חיים שלמים של תהיות, תקוות, פחדים, ריגושים מהירים, פגישות פינתיות, ציפיות הוליוודיות ,הרגלים רעים וחשבוניות של ביג מאמא. חיי רווקות שנרדמו פה כל לילה על מיטתפוטון פשוטה מהרצל, ואולי לא יקומו עוד לעולם, מכוסים עכשיו אבק בדירת שני חדרים, מגובבים בערימה, מטפסים עד לתקרה הגבוהה ברחוב שלום עליכם, נושקים לפרידה לים השכן.
 

 אודות הכותב

כותבת, תסריטאית, קופירייטרית ואשת תוכן חוץ טריטוריאלית

 בלוגים נוספים