מבוסמים על הגזוזטרה שעות הפתיחה של בתי הקפה הפכו לממושכות, להנאת יושביהם: משוררים רוסים לצד סופרים יקים, חיילים בריטים לצד מתנגדי המנדט, גברים עם נשותיהם החוקיות לצד זוגות אוהבים בסתר
עיר המעוניינת להפוך למרכז תרבותי אינה יכולה, גם אם יחשקו בכך ראשיה, להיות כזו רק בזכות המוזיאונים, התיאטראות והאוניברסיטאות המפוזרים ברחובותיה. על מנת להפוך לאבן שואבת עבור צרכני תרבות מהעולם כולו, היא מוכרחה לסגל לעצמה חיי לילה מסעירים ומגוונים. ניסיון לדמיין את פריז, ניו יורק או לונדון ללא מועדוני לילה, פאבים או מסעדות מותיר תחושה עגומה של ערים אפורות, תעשייתיות ומשעממות משהו. כמו עוגה יבשה ללא קרם: טעימה אבל לא מעניינת במיוחד. אחת ההוכחות לחשיבות חיי הלילה האורבניים היא בחירת הסלוגן הרשמי של העיר תל אביב, אי שם בתחילת שנות  התשעים של המאה הקודמת: "עיר בלי הפסקה". בפרסומות השונות שליוו את הסלוגן המוצלח, שהפך עם השנים למטבע לשון בשפה העברית, נראו בעיקר אורותיה הנוצצים של תל אביב הלילית, צעירים מקומיים מרקדים בדיסקוטקים, שותים בירה ועוד. המטרה היתה להטמיע את העובדה שפרט לתרבות מעונבת תל אביב מציעה שלל אטרקציות תרבותיות חדשות, צעירות ותוססות. או בעברית: המרכז התרבותי של ישראל המודרנית. למרות המראה הצבעוני והחדש, אסור לטעות: חיי הלילה התל אביביים לא הומצאו בשנות התשעים של דור ה-X, לא בשנות השמונים הביזאריות ואף לא בשנות השבעים והשישים המעושנות. החיים הליליים בתל אביב החלו כבר בשנות העשרים המוקדמות, כ-15 שנה אחרי חגיגות העשור לייסוד תל אביב.
מעט אחרי העלייה השלישית והרביעית, שהביאו עימן בעיקר יהודים ממרכז אירופה ומזרחה, נפתחו ברחבי העיר בתי קפה שיועדו לבני המעמד הבינוני והגבוה, ועוד כמה לבורגנים פשוטי העם. העולים החדשים, למרות רוח החלוציות שנשבה בהם, חשו לא מעט געגועים למנהגי התרבות ממנה באו, ועל כן רוב בתי הקפה של אותם הימים היו בעלי זיקה אירופית "קלאסית" גרידא, דהיינו - מיני עוגות קצפת וגלידות שמנת בתפריט האוכל, ואורקסטרות שניגנו נעימות קלאסיות ומודרניות גם יחד. הישיבה עם הפנים אל הרחוב הסואן או על הגזוזטרה, כשהעוברים והשבים מעיפים בהם מבט, גרמה ליושבים להרגיש כאילו הם נמצאים באחד מבתי הקפה בעיר הולדתם בניכר. אפעס, מזג האוויר הלוהט, שגרם לאגלי זיעה לנטוף מתחת לבגדים המחויטים, החזיר אותם במהרה למציאות הארץ ישראלית. בנוסף לקפה ממכונות אספרסו ידניות, תה ומשקאות קרים שנלגמו ללא הרף, צרכו הלקוחות גם לא מעט משקאות אלכוהוליים, בין אם יין מקומי זול, ורמוט איטלקי מיובא או בירה לבנה בבקבוק של חצי ליטר.
מכיוון שהלילה מתחיל באמת רק כשטיפת האלכוהול הראשונה נשפכת, הפכו שעות הפתיחה של בתי הקפה לממושכות -מהשכם בבוקר ועד לשעות הקטנות של הלילה - להנאת יושביהם המבוסמים: משוררים רוסים לצד סופרים יקים, חיילים בריטים לצד מתנגדי המנדט, גברים עם נשותיהם החוקיות לצד זוגות אוהבים בסתר.
אוכל, שתייה, גבר, אישה, מוזיקה באוזניים וכוסיות אלכוהול בין השפתיים. .
בשעה טובה, חיי הלילה של תל אביב נולדו.
|