אמא לקחה אותי איתה לחפש תחפושת, אבל אז גילינו שלגיל שלי אין הרבה אפשרויות, רק תחפושות של חיות. שאני לא כל כך אוהבת כי תמיד יש אוורול וכובע מציק. למזלי גם אמא רצתה שהתחפושת שלי תהיה קצת יותר מיוחדת.
בהתחלה היא חשבה לתפור בעצמה אבל בסוף היא ירדה מזה, אז הלכנו עם סבתא וקנינו אביזרים: חצאית ורודה, כתר, כנפיים ושרביט. הדבר היחיד שהיה ממש קשה למצוא היה בגד גוף ורוד וחלק כמו של בלט, כי ילדות בגילי עוד לא רוקדות אבל בסוף מצאנו.
וככה התחפשתי לפיה. אמא הייתה ממש מבסוטית ואני קצת פחות, כי לא התחברתי לעניין הכתר והכנפיים. אבל מה לא עושים בשביל שאמא תהיה מרוצה?
ואז סופסוף הגיע פורים (כל כך הרבה הכנות ליום אחד!) ואמא החליטה שהולכים לעדלאידע בחולון. היא אמרה שזה צריך להיות יפה�מאוד, וחוץ מזה היא לא היתה בעדלאידע מאז שהפסיקו עם זה בתל אביב.
הגענו לחולון. היינו צריכות ללכת הרבה עד שהגענו לרחוב שבו היתה התהלוכה. היו איזה מיליון אנשים. לא אהבתי את הצפיפות אבל את הרעש והצבעים אהבתי מאוד. זה עניין ומשך אותי, אבל אמא נורא סבלה. היא אמרה שזה ממש לא מזכיר את העדלאידות שהיו בתל אביב כשהיא היתה ילדה, ושבתל אביב העדלאידע היתה הרבה יותר מושקעת והרבה פחות צפופה.
בגלל זה, אמא אמרה, בשנה הבאה לא ניסע לעדלאידע בחולון אלא נישאר בתל אביב.
כי גם אם לא עושים כאן עדלאידע - תמיד יש המון פעילויות�בעיר ללא הפסקה.
אז עד הפורים הבא - שנה צוהלת ושמחה לכו-ל-ם.