על המופע המרהיב והייחודי הזה ניצח ירון מאירי, 46, במאי, מעצב, כותב ומפיק, ואחד מבעלי "קבוצת אורפאן", המתמחה ביצירת מרכזי מבקרים, אטרקציות תיירותיות, תערוכות ואירועים.

"הדבר הראשון שצץ לי לגבי טקס הפתיחה היה התרבות התל אביבית", אומר מאירי. "ביאליק, גוטמן, מוזיקה, קולנוע – כולם מתחברים  לנישה שדרכה יכול לעבור חוט השני של האירוע . לכן החלטנו שבמופע הזה לא נדבר על תנופת הבנייה אלא על התרבות התל אביבית וההיסטוריה שלה. חילקתי את האירוע לכמה צירים: כך לדוגמא בנושא השירה: משוררים תל אביביים כמו שלונסקי או ביאליק; אדריכלות: "בתי חלומות", באוהאוס; והפן "המזרחי": התימנים שהגיעו לתל אביב והערבים ביפו".

כל אלה התמזגו ליצירה אחת. כאשר הבסיס לאירוע היה דרך סיפורו הרב שכבתית : סיפור בימתי וסיפור סביבתי. באופן זה, המקום ישנה את פניו בהתאמה לתנודות הסיפור: הבניינים יאירו שירה ויוקרנו עליהם חומרי וידאו". 

 טקס הפתיחה הרשמי | צילום: אסף שילה, "ישראל סאן"
 

איך עשיתם את זה בפועל?
"צילמנו בלילה את הבניינים ומיפינו אותם בפוטו-שופ. כל אזור קיבל פונקציה אחרת. צילמנו אנשים והלבשנו אותם על המבנים. התוצאה הייתה מופע וידאו-ארט מרשים במיוחד. גם מבחינת סאונד פרצנו גבולות: פיצלנו את המוזיקה לערוצים סביבתיים. מלפנים שמעת כלי מיתר, מצד שמאל כלי נשיפה, מימין הקשה – וכך התקבל האפקט הרצוי בו הקהל ישב ממש בקרב תזמורת סימפונית!".

כבר ברחוב, בדרך לטקס, הצלחתם להכניס את הקהל לאווירת "תל אביב הקטנה".
"בכניסה למתחם הקהל נשאב לסוג של סרגל זמן – מ-2009 ואחורה, באמצעות הדוכנים של התירס והבוטנים, השחקנים שהסתובבו בין הקהל והציצו מחלונות העירייה והקריאות תקופתיות. יצרנו פרי-שואו בדרך למופע. בקיצור: 'זרקנו' את הקהל 100 שנה אחורה ואיפסנו אותו לאווירה".