באסיפה הכללית של ועד תל אביב בשנת 1911 נבחר דיזנגוף, פה אחד, להיות יושב הראש. מאז ועד למותו בשנת 1936, למעט שנתיים, עמד בראש העיר העברית הראשונה. דיזנגוף, יליד בסרביה, היה בן 49 כשנבחר לראשות ועד תל אביב, ומאחוריו שנים רבות של פעילות ציונית ויזמית. הוא היה קפיטליסט ציוני, איש מרכז, ליברל, בורגני, סוגד לתרבות המערבית ובנשמתו גם איש העיירה היהודית. נעים הליכות ומשרה קסם רב על הסובב אותו, יוצא ונכנס בארמונות כבן בית, אוהב גינונים וכבוד ושונא ביקורת. דיזנגוף שאף להעניק לתל אביב צביון של עיר מערבית מודרנית על פי המודל האירופי. הוא ראה בפיתוחה משימה ציונית ממדרגה ראשונה, חשובה לא פחות ואולי יותר מזו של ההתיישבות החקלאית. בהצלחתה של תל אביב ראה את יתרון המעמד הבינוני על הפועלים (למרות שרוב החברים במועצת העיר היו אנשי "פועלי ציון").
אין ספק שאישיותו של דיזנגוף השפיעה על אופייה של תל אביב. הוא היה ראשון בין שווים, והמעמד המיוחד שהיה לו בא לידי ביטוי בהתייחסות אליו כאל אבי העיר. והוא אכן זכה לכינוי זה; כך נתפס בעיני עצמו וכך נתפס בעיני התושבים. בעיתון "פלסטין פוסט" נכתב עם מותו: "תל אביב היא בת טיפוחיו שטיפל בה באהבה כזו ששום ילד לא יכול היה לקבל מאת אביו".

לעמוד התערוכה באתר המוזיאון, לחצו כאן