יפו היא מהערים העתיקות ביותר בעולם, ושורשיה של העיר נטועים בימי המקרא. אגדה נוצרית מספרת כי יפו נקראה על שמו של יפת בן נוח הצדיק, אשר ייסד אותה אחרי המבול. במאה ה-15 לפנה"ס כבש תחותימס השלישי ממצרים את העיר, ובהמשך התגוררו בה פלישתים. עם כניסת בני ישראל לארץ כנען התנחלו באזור בני שבט דן "עם הגבול מול יפו". בימי שלמה המלך שימשה יפו כנמל מרכזי, אשר שימש בין השאר כשער הכניסה של ארזי הלבנון שהובאו לארץ לבניית בית המקדש. במרוצת המאות באו בשעריה של יפו כובשים ופולשים רבים, ובימי שלטון העות'מנים שימשה נמל חשוב לסחורות ולאוניות מסע. בשנת 1879 נהרסה כליל חומת העיר העתיקה של יפו, והעיר התפשטה למרחבים חדשים. סמוך לתקופה זו גם נוסדו השכונות היהודיות הראשונות, ביניהן נוה צדק.
עם ייסודה של תל אביב בשנת 1909 החלו חיכוכים בין תושבי שתי הערים, שהלכו והחריפו בעשורים שקדמו להכרזת העצמאות של ישראל. סמוך למועד עזיבת המנדט הבריטי את ארץ ישראל החלו קרבות בין ערביי יפו ליהודי תל אביב. חיילי האצ"ל ריכזו את הלחימה נגד יפו, אשר נכנעה ב-13 במאי 1948 – בדיוק 24 שעות לפני הכרזת המדינה על ידי דויד בן גוריון. לאחר קום המדינה החליט ראש העירייה דאז, ישראל רוקח, כי ראוי לעיר העברית הראשונה להתאחד עם העיר העתיקה שממנה קמה וצמחה. יוזמתו של רוקח קיבלה תוקף בהחלטת ממשלה מ-1950, שקבעה את איחוד שתי הערים תחת יישות מוניציפלית אחת, העיר "תל אביב-יפו".

יש שם, ברוך השם

אין כמעט עיר בעולם שעברה גלגולי שמות רבים כל כך כפי שעברה תל אביב בראשיתה. "אגודת בוני בתים" היה שמו של הארגון שהחליט על ייסוד השכונה החדשה. האגודה החליפה במהרה את שמה ל"אחוזת בית", ואולם כחצי שנה אחרי הקמת השכונה, בשלהי 1909, כבר התלהט ויכוח בין עסקני "אחוזת בית" בשאלת השם הקבוע שיתאים לשכונה החדשה. בין היתר הוצעו שמות כמו יפו החדשה, נוה יפו, נוף יפו, אביבה, יפהפייה, שאננה ואפילו עבריה.שם נוסף שעלה לדיון – וכמעט נבחר – היה הרצליה, על שמו של חוזה הציונות.
ואין זה מפתיע: כולם רצו להנציח בדרך כלשהי את הרצל. לבסוף הציע מנחם שינקין, שהיה אחד העסקנים הציוניים הבולטים של התקופה, את השם תל אביב. שינקין נזכר כי במילים אלה השתמש נחום סוקולוב כדי לתרגם את שם ספרו של הרצל "אלטנוילנד" (שפירושו בגרמנית "ארץ ישנה-חדשה"). שינקין לא ידע כי בנס ציונה כבר היתה קיימת שכונה בשם זה. מכל מקום, חברי אגודת אחוזת בית ערכו הצבעה דמוקרטית והשם תל אביב נבחר ברוב של 20 קולות, לעומת השם נוה יפו, שזכה ל-15 קולות בלבד.
סוקולוב הסביר פעם מדוע בחר בשם "תל אביב" כתרגום ל"אלטנוילנד". הוא סיפר כי מצא עניין מיוחד בצירוף מילים זה, הכורך יחד ישן וחדש. "תל" משמעו חורבה עתיקה, ו"אביב" היא עונת הלבלוב וההתחדשות. הצירוף אף מופיע במקורות - בספר יחזקאל.