צדף צדף תרדוף: לידתה של תל אביב
הגרלת המגרשים | צילום: אברהם סוסקין | הגרלת המגרשים הראשונה של אחוזת בית נערכה ב-כ' בניסן תרס"ט (11 באפריל 1909). יש הרואים בתאריך זה את מועד ייסודה של העיר. אך לאמיתו של דבר נוסדה תל אביב שלוש שנים קודם לכן, באסיפה של יהודי יפו, שהתכנסו בחודש תמוז תרס"ו (יולי 1906) במועדון "ישורון" שעמד אז בקצהו של רחוב בוסטרוס ביפו. באותה פגישה העלו הנוכחים טענות על תנאי החיים הקשים של היהודים ביפו: הצפיפות האיומה, הלכלוך, התאורה הבלתי מספקת ובעיקר - גזירת ה"מוחרם", שחייבה את היהודים לעבור דירה מדי שנה. |
אל הפגישה הצטרף גם אריה עקיבא וייס, שעלה לארץ באותו היום ממש, והלהיב את הנוכחים בהצעה לבנות הרחק מיפו שכונת דירות נקייה, שבה ילונו היהודים בתום העמל המפרך. בחזונו ראה וייס קהילה מופתית, והוא הפליג בתיאוריו עם משפטים כגון "וכמו שהעיר ניו יורק מסמנת את השער הראשי לכניסה לאמריקה, כן עלינו לשכלל את עירנו, והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו יורק הארץ ישראלית". האגודה שנוסדה כדי להקים את השכונה החדשה, "אגודת בוני בתים", שינתה לאחר מכן את שמה ל"אחוזת בית". זו היתה ראשית הדרך להקמת תל אביב. כוונתם של מייסדי תל אביב היתה לבנות שכונה רחוקה ונפרדת מיפו, על פי המתכונת ששלטה באירופה המערבית בסוף המאה ה-19. השכונה החדשה היתה אמורה להיבנות לפי המודל הקרוי "עיר גנים", אותו הגה הפילוסוף האורבני אבנעזר הווארד. במרכז המודל עמדו גינות ירק, ערוגות פרחים ומגרשי משחק – שהיוו ניגוד מוחלט לאיכות החיים הירודה שאפיינה אז את החיים ביפו. לאחר שנרשמו די חברים לשכונה החדשה, נרכשו קרקעות באיזור "כרם ג'באלי", על גבעות חול ממזרח לנוה צדק הסמוכה לחוף הים. את שטח השכונה חילקו החברים ל-60 חלקות עבור 60 המשפחות הראשונות שהיו חברות ב"אחוזת בית" (אף כי באופן רשמי עמד מספר משפחות המייסדים על 66). חברי השכונה החדשה התלבטו כיצד נכון והוגן לחלק את שטח הקרקע, ולבסוף הוחלט על הגרלה. וכך, בערב השני של פסח, בשנת תרס"ט (1909) התאספו המכובדים על אחת הגבעות במרכז השטח השומם, ויושב ראש הוועד אריה עקיבא וייס יצא לשפת הים כדי לאסוף 60 צדפים לבנים ו-60 צדפים אפורים. על הצדפים הלבנים רשם את שמות המשתתפים, ועל האפורים את מספרי המגרשים. וייס סבר כי ראוי לה לעיר השוכנת לחוף הים כי צדפים ישמשו בטקס לידתה. אחד מילדי המייסדים התבקש להצמיד מספרי מגרשים לשמות מייסדים, וכך נולדה העיר העברית הראשונה.
תולדותיה של יפו יפו היא מהערים העתיקות ביותר בעולם, ושורשיה של העיר נטועים בימי המקרא. אגדה נוצרית מספרת כי יפו נקראה על שמו של יפת בן נוח הצדיק, אשר ייסד אותה אחרי המבול. במאה ה-15 לפנה"ס כבש תחותימס השלישי ממצרים את העיר, ובהמשך התגוררו בה פלישתים. עם כניסת בני ישראל לארץ כנען התנחלו באזור בני שבט דן "עם הגבול מול יפו". בימי שלמה המלך שימשה יפו כנמל מרכזי, אשר שימש בין השאר כשער הכניסה של ארזי הלבנון שהובאו לארץ לבניית בית המקדש. במרוצת המאות באו בשעריה של יפו כובשים ופולשים רבים, ובימי שלטון העות'מנים שימשה נמל חשוב לסחורות ולאוניות מסע. בשנת 1879 נהרסה כליל חומת העיר העתיקה של יפו, והעיר התפשטה למרחבים חדשים. סמוך לתקופה זו גם נוסדו השכונות היהודיות הראשונות, ביניהן נוה צדק. עם ייסודה של תל אביב בשנת 1909 החלו חיכוכים בין תושבי שתי הערים, שהלכו והחריפו בעשורים שקדמו להכרזת העצמאות של ישראל. סמוך למועד עזיבת המנדט הבריטי את ארץ ישראל החלו קרבות בין ערביי יפו ליהודי תל אביב. חיילי האצ"ל ריכזו את הלחימה נגד יפו, אשר נכנעה ב-13 במאי 1948 – בדיוק 24 שעות לפני הכרזת המדינה על ידי דויד בן גוריון. לאחר קום המדינה החליט ראש העירייה דאז, ישראל רוקח, כי ראוי לעיר העברית הראשונה להתאחד עם העיר העתיקה שממנה קמה וצמחה. יוזמתו של רוקח קיבלה תוקף בהחלטת ממשלה מ-1950, שקבעה את איחוד שתי הערים תחת יישות מוניציפלית אחת, העיר "תל אביב-יפו". יש שם, ברוך השם אין כמעט עיר בעולם שעברה גלגולי שמות רבים כל כך כפי שעברה תל אביב בראשיתה. "אגודת בוני בתים" היה שמו של הארגון שהחליט על ייסוד השכונה החדשה. האגודה החליפה במהרה את שמה ל"אחוזת בית", ואולם כחצי שנה אחרי הקמת השכונה, בשלהי 1909, כבר התלהט ויכוח בין עסקני "אחוזת בית" בשאלת השם הקבוע שיתאים לשכונה החדשה. בין היתר הוצעו שמות כמו יפו החדשה, נוה יפו, נוף יפו, אביבה, יפהפייה, שאננה ואפילו עבריה.שם נוסף שעלה לדיון – וכמעט נבחר – היה הרצליה, על שמו של חוזה הציונות. ואין זה מפתיע: כולם רצו להנציח בדרך כלשהי את הרצל. לבסוף הציע מנחם שינקין, שהיה אחד העסקנים הציוניים הבולטים של התקופה, את השם תל אביב. שינקין נזכר כי במילים אלה השתמש נחום סוקולוב כדי לתרגם את שם ספרו של הרצל "אלטנוילנד" (שפירושו בגרמנית "ארץ ישנה-חדשה"). שינקין לא ידע כי בנס ציונה כבר היתה קיימת שכונה בשם זה. מכל מקום, חברי אגודת אחוזת בית ערכו הצבעה דמוקרטית והשם תל אביב נבחר ברוב של 20 קולות, לעומת השם נוה יפו, שזכה ל-15 קולות בלבד. סוקולוב הסביר פעם מדוע בחר בשם "תל אביב" כתרגום ל"אלטנוילנד". הוא סיפר כי מצא עניין מיוחד בצירוף מילים זה, הכורך יחד ישן וחדש. "תל" משמעו חורבה עתיקה, ו"אביב" היא עונת הלבלוב וההתחדשות. הצירוף אף מופיע במקורות - בספר יחזקאל.
בוחרים סמל במלאת 25 שנה לתל-אביב החליטו פרנסיה כי העיר העברית הראשונה זקוקה גם לסמל משלה. העירייה פרסמה מכרז, ומבין ההצעות שהוגשו נבחרה זו של הצייר נחום גוטמן, בנו של הסופר ש. בן-ציון שהיה מראשוני אחוזת בית. בסמל שעיצב גוטמן שולבו מספר מוטיבים המסמלים את תל-אביב ואת חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, ששם ספרו המכונן "אלטנוילנד" ("ארץ ישנה – חדשה") תורגם על-ידי סוקולוב, בהשאלה מפסוק בספר יחזקאל, ל"תל אביב". מלבד שמה של העיר מופיעים בסמל שבעה כוכבים, המסמלים את חזונו של הרצל על יום בן שבע שעות עבודה, שאכן היה נהוג בעיריית תל אביב בעשוריה הראשונים של העיר. במרכז הסמל מיקם גוטמן מגדלור – אות לנמלה של העיר, ששימש חוף מבטחים לעשרות אלפי עולים. בתחתית הסמל רשם גוטמן את דברי הנחמה של הנביא ירמיהו "עוד אבנך ונבנית" (פרק ל"א, פסוק ג') כמעין חזון לצמיחתה של העיר. 25 שנה לאחר עיצוב הסמל המקורי, עם חגיגות היובל לעיר בשנת תשי"ט (1959), עוצבה גרסה מחודשת של הסמל, עם המספר 50 במרכזו ומעליו ציור של שיכוני בתים, רמז להתפתחות הגדולה של העיר מאז ראשיתה. לקראת שנת המאה עוצב לוגו אשר ילווה את האירועים, המיזמים והתוכניות השונות שיציינו את יום הולדתה ה-100 של העיר. הלוגו, המכונה "המרכז המתפרץ", עוצב בידי ברוך נאה והוא מחווה לסמל העיגול הבין-לאומי המציין מרכז עיר גדולה. הצבעים שנבחרו ללוגו משדרים את התכונות המיוחדות של העיר תל אביב-יפו ושל תושביה: הכחול מסמל את חוף הים היפהפה שלאורכו בנויה העיר; הכתום מסמל את החום האנושי הרב של תושביה; הירוק מתכתב עם הגינות, הגנים, הפארקים והמרחבים הפתוחים שהעיר מטפחת ומקדמת; והאדום מסמל את האנרגיות המיוחדות של העיר, את רוח היצירה והחופש, הליברליזם והפלורליזם. לוגו "המרכז המתפרץ" ילווה את אירועי שנת המאה לצד הסמל ההיסטורי שעיצב נחום גוטמן, ושני העיצובים יופיעו זה לצד זה בפרסומי העירייה השונים במהלך שנת המאה. .
|
|
|